דניאל רחמים – מאמן ומטפל בתנועה סינית ורפואה סינית . למד מגיל צעיר בארץ ובעולם, אומניות לחימה קשות ורכות, רפואה סינית שכוללת דיקור, שיאצו, צמחי מרפא ותזונה סינית , אריקולוטרפיה, תזונה טבעית , הדרכה ועוד מגוון הכשרות בתחום התנועה.
מפתח השיטה – “התנועה הטבעית”, שהיא שילוב של תנועה, תזונה ונשימה. שיטה מעמיקה ומקיפה שמבינה שהאדם זקוק לשלושת היסודות האלו על מנת לשמור על מצב נפש – גוף בריא. שיטה מצליחה שהולכת ותופסת תאוצה המקנה אורך חיים בריא בשיעור אחד.
דניאל למד בארץ ובעולם אודות בריאות האדם ממגוון אספקטים. את האהבה שלו לתנועה וחיבור טבעי עם הבריאה הוא יישם דרך תנועה, תזונה ונשימה . הוא החליט לבסס ולהשריש זאת על מנת לחיות חיים טבעיים ובריאים.
תחושת השליחות בערה בו והוא הרגיש מחויבות להעביר את הידע הלאה. הוא ראה שבארץ כמעט ואין מענה לציבור הדתי – חרדי ועוד יותר מזה, אותו ציבור נמצא אחורה בזמן מבחינת הבנה בבריאות טבעית ותזונה לעומת הציבור הכללי. דניאל הבין שזו ממש מצווה להרגיש טוב גופנית ונפשית ושכל אחד זכאי לקבל את הכלים האלו. חשוב היה לו לגלות לציבור שאכן אפשרי וזה אף בידינו להיות חיוניים, אנרגטיים וחדי מחשבה יותר.
החשיבה היא כזו שהשם משפיע עלינו בריאות כל הזמן. אנו אלו שחוסמים זאת, עייפות, דכדוך, חוסר ריכוז, כאבי גוף, אפילו כעס הם לעיתים קרובות מאוד, ביטוי למצב גופני ירוד- השפעת המזון והתנועה קריטית לתפקוד היום יומי, הרעיון הוא להסיר את החסימות הללו ולאפשר לנו לתפקד במיטבנו.
תתחיל לנוע! תרגיש בריא !
הסיפור שלי:
הסיפור שלי מתחיל אי שם בקיבוץ נען. הייתי אז בן 20, וכמו כל בחור צעיר שלא יודע ממש מה לעשות עם הזמן שלו, שקעתי לתוך מחשבות מה אני רוצה לעשות עם חיי … החלטתי להגשים חלום קטן. חלום שמלווה אותי מילדות – להיות לוחם קונג פו ! כן אחרי שנים של אימוני קרטה וג’ודו חיפשתי אתגר, משמעות, עוצמות ודרך חיים. לא ידעתי לאן אגיע, וככה הכל התחיל…
נרשמתי מייד לחוג שהתקיים סמוך לקיבוץ במושב יציץ. בהדרכת אסף למדתי את שיטת הקונג פו wu-wei, שפותחה ע”י סיפו ג’וזף קאולס, אשר למד אצל ברוס לי. כבר באימון הראשון הבנתי כמה אני לא בכושר (יחסית), הייתי כמובן על סף עילפון. באותו יום העץ של “המרכז לתנועה הטבעית” החל לטעת שורשים, הבנתי שמצאתי את שחיפשתי.
לאחר 3 שנים של אימונים מפרכים ב Wu-wei- לו”ז צפוף של 4 אימונים שבועיים בת”א, ביציץ ואימונים נוספים עם חבר מהתחום אמיתי קרני, קיבלתי החלטה שאני רוצה ללמוד עוד. המסגרת הנוכחית הגבילה אותי, 4 שעות שבועיות של אימון אינטנסיבי לא הספיקו לי. באותן השנים הדרכתי קייט סרף, תחום שנתן לי את האומץ לפרוץ לכיוון תחום ההדרכות. במקביל יצאתי מספר פעמים לטיולי סנובורד וטיפוס הרים, אבל שום תחום לא נתן לי את הרוגע והסיפוק שחיפשתי.
היעד הבא סין
בסוף גיל 23 הגעתי להחלטה כי עלי לעזוב את הארץ לטובת לימודים עמוקים ומאתגרים יותר, היעד היה הונג קונג, סין. מייד רכשתי כרטיס פתוח, “מסע לבד”- מייד עלה בראשי הספר האלכימאי- ( סיפור מקביל ל”אוצר מתחת לגשר” , אז לא ידעתי כמה זה הולך להיות הסיפור שלי ), החלטתי לארוז תיק גב של 30 ליטר ולצאת למסע לימודים וחקירה אחר ברוס לי והיסטורית אומנות הלחימה-קונג פו. במטוס התיישבתי ליד סיני שהסביר לי על סין ואנשיה ואני סיפרתי לו על המסע שלי, עיניו קרנו , ואני לא האמנתי למשמע אוזני, הוא אמר לי: “זה ממש כמו הילד בספר האלכימאי, כמה אומץ יכול להיות לילד אחד”.
הבית היהודי בהונג קונג
אמיתי קרני מהאימונים בארץ, המליץ לי על לינה חינם בהונג קונג דרך ארגון יהודי. יצרתי קשר עם “שובה ישראל” הבית היהודי בהונג קונג, תיאמתי איתם כי הגיע לתקופה לא ידועה. התחייבתי ללמידה יום יומית למשך שעתיים של תורה ומדע, תורה ורפואה … ובתמורה אקבל לינה חינם ושתי ארוחות חמות . מבחינתי זו הייתה הדרך הטובה ביותר לדאוג לעצמי לזמן בלתי מוגבל של למידה בבית הספר לקונג פו.
תחילת האימונים
כבר בשבוע הראשון נרשמתי לWing chun association- המרכז לווינג צ’אן, המקום אותו ייסד Ip man, ובו התחיל ברוס לי את תחילת דרכו. המורה שלי היה סיפו Chong , מומחה לWing Chun בגילו המופלג, יותר מ-70. חתמתי על חוזה התחייבות לאימונים של 3 פעמים בשבוע בני 4 שעות. לאחר שבועיים של אימונים אינטנסיביים, המורים ראו שיש לי רצון ויכולת גבוהה מאוד ולכן צירפו אלי סיפו צעיר בשם סיפו Raymond. עם הסיפו החדש קצב הלימוד החל להיות מהיר הרבה יותר, הרמה עלתה פלאים. התאמנו עם בתי ספר נוספים והוזמנתי לפגישות אקסקלוסיביות של המאסטרים של הונג קונג. מגבלת השפה לא שיחקה לטובתי, הבנתי שאני חייב לגשר על הפער והחלטתי להירשם לספריה המרכזית של הונג קונג. בספריה הזו צברתי ידע עצום בכל מה שקשור לקונג פו. ישבתי וקראתי כל ספר בתחום, ככה שתוך זמן קצר רכשתי ידע עשיר על ההיסטוריה הסינית ועל אומנויות הלחימה הסיניות הכוללות: טכניקות, מארכי קרבות ופסיכולוגיית לחימה. הרגשתי שאני מתקדם …
הכניסה לסין
הסתיימו להם 4 חודשים מפרכים ועוצמתיים של 5 שעות אימון ביום. בסיום אותה תקופה הגיעו אלי הצעות עבודה מהונג קונג לפתיחת שלוחה בארץ לווינג’ צ’אן וויאטנמי וווינג צ’אן הונג קונגי. הלמידה בשובה ישראל הדהדה בי, הם הצליחו לנפץ לי את האידאולוגיה הקיבוצית, למדתי כמה היהדות ערכית . התלבטתי לאן אני ממשיך …
נזכרתי ברז, חבר שאותו הכרתי מספר שבועות קודם לכן. רז היה אז בדרכו חזרה מ יאנגשהו, עיר בסין, שבה הוא למד טאי צ’י. התחברנו והוא לימד אותי מעט ממה שלמד, תרגלנו יחד את השיטה. כבר אז עלה בי הרצון ללמוד את השיטה. החלטתי שהמסע לא הסתיים ואני רוצה ללמוד עוד…
ארזתי את חפצי מהבית הנוכחי שלי “שובה ישראל “, מקום שעדיין לא ידעתי אבל עתיד לשנות את חיי לתמיד… פרידה לזמן לא ידוע, במטרה לצלול לתוך עולם אומנויות הלחימה המסתוריות של סין העתיקה.
בהגיעי לYangshuo – , נגלתה לפני מציאות של מדינת עולם שלישי, צורת חיים שונה ב- 180 מעלות מצורת החיים המערבית. חיים פשוטים, צנועים, רגועים ושלווים, הסתפקות במועט תוך נתינת כבוד והערכה לזולת. במבט ראשון הוקסמתי מסין העתיקה.
תחילת האימונים בביה”ס ל”טאי צ’י צ’ואן צ’אן ” ביימא ווילג’ – יאנגשהו
בחודש הראשון החלטתי לגור בביה”ס, יחד עם חבר ישראלי בשם עמרי. התאמנו בכל יום פעמיים, כל סשן ארך 3 שעות, אחד בבוקר ואחד אחה”צ, סה”כ 6 שעות ביום של טאי צ’י.
האימונים היו מאוד אינטנסיביים, קשים וכואבים. ה”קטות” (תבניות תנועה) היו ארוכות וקשות לשינון ואימוני הגמישות היו מייגעים. אני לא אשכח את הרגע שישבנו לשפגט במשך 10 דקות! ולאחר מכן המאסטר עוד מתח אותנו בדרכים לא קונבנציונליות.
ככה התאמנו במשך חודש עד שעמרי החליט שהוא ממשיך בדרכו. אני נשארתי בביה”ס על אף פערי השפה והחלטתי לתגבר את לימודי השפה הסינית כך שאוכל להצליח במשימה שלי.
הגיע שלב בו נגמר לי הכסף, הבנתי שעלי להרחיק אל העיר הגדולה על מנת לעבוד, בכדי שאוכל להמשיך באימונים. העיר הגדולה הייתה מרחק של 4 ק”מ, מרחק שהייתי צריך לעבור בכל יום. אותם עשיתי באופניים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, חוויה בפני עצמה.
המעבר לעיר-לטוב או למוטב
הגעתי לעיר, סרקתי את מוחי בחיפוש אחר רעיון לעבודה בתחום שעבדתי בו בעבר, והינה זה עלה במוחי, החצוצרה ! 4 שנים למדתי בביה”ס לאומנויות “תלמה ילין” מבוקר עד ליל , אפילו בניו יורק ניגנתי . יצרתי קשר עם הוריי היקרים וביקשתי שישלחו לי את החצוצרה לסין. החצוצרה הגיעה והפרנסה ב”ה החלה לזרום, הקמתי הרכב קטן, מתופף סיני ובסיסט מדרום אפריקה, הייתה לנו במה סגורה שהופענו עליה כל ערב בתמורה לתשלום. במקביל ניהלתי עוד שתי עסקים בעיר ולימדתי אנגלית. הצלחתי! הכסף הספיק לי ללינה, מזון וגם ללימודי הטאי צ’י.
השותף החדש לאימונים
לאחר נסיעות מפרכות במשך תקופה של 3 חודשים באופניים, התחילה אחת התקופות הטובות ביותר בכל המסע, התקופה בה הכרתי את ג’ק בלימודים. ג’ק הפך להיות השותף שלי לאימונים, סגרנו על לו”ז אימונים אינטנסיבי. בחור אנגלי מאוד מוכשר עם ידע עצום באומניות לחימה סיניות. זכיתי ללמוד ממנו הרבה ולקבל ידע תיאורטי ומעשי.
יום מהתקופה ההיא בסין
השעה 5:00 לפנות בוקר, בסין בשעה הזו הפארק מלא מתרגלים ואנחנו איתם … באוויר צלילי חליל סיני לצד ציוצי הציפורים, רגעים קסומים של תרגול מדיטציית צ’י קונג .
הבוקר הרך היה הכנה לסשן עוצמתי בן שעתיים של לחימה. תרגול טכניקות קרב, ניתוח מהלכי לחימה מתקדמת , “פושינג הנדס” ו”קטות” (תבניות תנועה).
ב 8:00 יצאנו להפסקה מבוקר ממלא, רק חצי שעה בה אכלנו את ארוחת הבוקר, לחמנייה סינית – באן, עשויה בצק ומעט סוכר לצד תה ירוק.
ב 8:30 כבר היינו על האופניים בדרך לyima, ביה”ס לטאי צ’י , רק 4 ק”מ נסיעה . הייתה לנו חצי שעה להגיע בדיוק, ב9:00 כבר עמדנו בשיעור. עם הזמן האימונים הפכו ליותר ויותר אינטנסיביים, הם כללו קרבות, הטלות ולעיתים פציעות, שמחתי שאני מתקדם בחומר, מלא סיפוק מהלמידה.
בשעה 14:00 כבר הייתי על האופניים בחזרה לעיר. זהו הפסקה, ארוחת צהרים שהתבססה בעיקר על אורז, ירקות, וביצים, קלאסי לסין וכמובן מנוחה של חצי שעה. ב16:00 כבר התחלתי לתרגל חומרים שלמדתי בהונג קונג ובארץ, סה”כ 10 שעות אימון ביום , אם לא לוקחים בחשבון את רכיבת האופניים … השמש כבר שוקעת, שמתי את תיק החצוצרה על הגב ויצאתי לפגוש את ההרכב לעוד הופעה עד 21:00 . זהו נגמר היום 21:30 מתארגן לשינה, כולי ציפייה ליום שלמחרת…
תאונת הדרכים שעוד תשנה את חיי
זהו החלה תקופת המונסונים, סופות גשמים עתירות ממטרים. באחד הימים בדרכנו מכפר האימונים Yima, החלה להשתולל סופה, אני וג’ק רוכבים ללא ציוד בטיחות. הראות הייתה לקויה, היה ניתן לראות רק 3-4 מטר קדימה , פתאום משום מקום הבחנו באור קטן שמתקרב לעברינו, עוד לפני שהספקנו לברוח לשוליים נכנס בצדי השמאלי רוכב קטנוע במהירות של לפחות 50 קמ”ש. האופניים שלי נהרסו לחלוטין, הקטנוע שפגע בי התפרק לגמרי. נעמדתי, מלא אדרנלין ורטוב לגמרי מהגשם שלא מפסיק לרדת, מביט סביבי, תודה להשם כולם היו בסדר, המשכנו בדרכנו.
הגענו למקום מחסה, רגלי החלה להתנפח וסבלתי מכאבים עזים. העצם החיצונית של שוק שמאל ככל הנראה ספגה את רוב המכה וחשתי שהעצם זזה ממקומה. הבנתי שעליי לגשת לבית חולים, דבר שאינו מומלץ לכתחילה בסין. שלחו אותי לצילומים והתוצאות היו שאכן העצם זזה . מה עכשיו? שאלתי את עצמי. החלטתי להתקשר למאסטר שלי והוא המליץ לי לגשת לטיפול ברפואה סינית, עלייה שמעתי לראשונה. בקליניקה פרטית טופלתי בדיקור ושמן צמחים, טיפול שכיח בסין. מה שבהמשך יוביל אותי ללימודים בארץ … השיקום היה מהיר מאוד ותוך שבועיים חזרתי לתרגול מלא בביה”ס.
הזמן נעצר
באותו יום הבנתי כי אני לא חסין כמו שחשבתי, המושג “כוחי ועוצם ידי” התערער. התחושה שהגוף אינו העיקר ושיש הרבה מעבר החלה לצוף במחשבותיי … במשך אותה תקופה הגעתי כל בוקר לנהר, לתרגל צ’י קונג (מדיטציית נשימה). הרגשתי שהזמן נעצר ויש לי כעת זמן להתבודד. הנוף המרהיב של נהר יאנגשהו, יער הבמבוקים האין סופי, הציפו בי שאלות, ” מי ברא את כל זה?”, “האם יש לי תפקיד בעולם?”, “האם יש הבדל בין הסינים לביני?”
בחזרה לארץ
האימונים האינטנסיביים נמשכו עד חודש דצמבר, בו קיבלתי תעודת מצטיין ובוגר הפקולטה לטאי צ’י. זהו, המסע בסין הסתיים, אבל המסע בארץ רק מתחיל… שכחתי לעדכן אותכם בחלק הזה במסע. אחרי שהבנתי שברוס לי זו אגדה, אבל הוא לא דוגמא למישהו שהייתי רוצה להיות … אני חוזר לארץ לממש את היהדות שלי אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
עברתי מסע מדהים, אני מבין שיש בידי אוצר, עולם התנועה הסיני, דרך חיים עתיקה בה הזקנים הם ההשראה. הזקנים היו אלו שפתחו את האימונים בפארק בתרגול טאי צ’י עדין , צ’י קונג, ריקוד סיני עתיק יומין וניגון חליל. תפיסת העולם שלי השתנתה מקצה לקצה . הייתה לי מטרה נוספת וחשובה בחזרה ארצה. רציתי להביא את התנועה הזו לארץ, להעביר חינוך נכון לתנועה ובריאות. שם הרעיון ל “מרכז לתנועה הטבעית” החל לצמוח.
לסיכום
הקשישה בשנות ה-90 לחייה, שראיתי בסין חורשת עם פרת מים את שדה האורז, היא אינה פרי דמיונם של סופרים עתיקי יומין שחלפו ועברו מן העולם. זה אמיתי וקיים גם היום, אם נכניס את התנועה לחיינו נהיה יותר בריאים, יותר מכילים ויותר סובלניים. נראה סביבנו חברה יותר נעימה, התנועה היא מאין מדיטציה שקטה המאפשרת לך להיות כלי יותר נקי, מדויק וצלול לעבודתו יתברך. מאחל לעצמי להיות שליח טוב בעולם ולכם להרגיש טוב יותר, בריאים, חיוניים ושמחים יותר. כמו בסיפור “האוצר מתחת לגשר” חיפשתי את שלי בסין ובסופו של דבר אומנם אספתי כמה יהלומים אבל את האוצר האמיתי, שזו היהדות, מצאתי אצלי.
היעוד והחזון שלי:
להיות שליח נאמן לעבודתו יתברך
לתת את הטוב שבאפשרותי להעביר.
להוות מרכז בריאותי מונע ומרפא, שמאפשר לחיות את החיים בחיוניות.
לאפשר לכל אחד לממש את כלל הכוחות שטמונים בו ע”י הסרת המחסומים הבלתי נראים.
מקום בו אפשר יהיה לקבל אוכל נפש כשר ועשיר.
תנועה , תזונה , נשימה
זה בסיסי לך
תתחיל לנוע ! תרגיש בריא!
החלום שלי בשביל “המרכז לתנועה הטבעית” הוא להגיע לכמה שיותר אנשים וליצור קהילה משגשגת, בריאה וקשובה לעצמה.
דניאל מטפל בתנועה סינית וברפואה סינית.
מדריך לחיים בריאים ועוצמתיים