
טאי צ’י צ’ואן בסגנון צ’אן וצ’י קונג
להוציא את הכוח הנסתר
טאי צ’י צ’ואן ( 太極拳) היא אמנות הלחימה הסינית הפופולרית ביותר ומתורגלת לצורך הגנה עצמית, שמירת הבריאות ולמדיטציה (התבונות) . פירוש המילים הינו: טאי – גדול, צ’י – עילאי/חסר גבול, ואילו צ’ואן (拳) פירושו “אגרוף”.
קישור לתרגול טאי צ’י-18 תנועות-לחץ כאן
צ’י קונג וניי גונג הוא תרגול נשימתי רפוי ומאומץ אשר במהותו להניע את האנרגיה הפנימית של המתרגל.
תוכן השיעור: משך: שיעור של 60 דק’ בקבוצה מיועד ל: אנשים בוגרים בריאים, אנשים בעלי קשיי ריכוז, מתח נפשי, בעיות אורטופדיות, יציבות. מבנה השיעור: חימום של 8-10 דק’, תרגול תבניות תנועה 15 דק ‘, תרגול בזוגות 15 דק’, גמישות 10 דק’ ו- 10 דק’ צ’י קונג (מדיטציית נשימות). התרגול יתרום לי ל: חיזוק וריכוז פיזי ומנטלי, עלייה בחדות המחשבה והתנועה, שיפור ומניעת בעיות בריאותיות, מקום להירגע ולקבל עוצמות פנימיות, כלי לחיים בריאים יותר לכל החיים. אודות: המאמן דניאל – מאסטר לטאי צ’י וצ’י קונג: מתרגל ומאמן מזה עשור. למד בסין אצל המורים – מאסטר Kim (Wu Heng Dung) ומאסטר ( מאסטר Ping (Wu Yu, במרכז לטאי צ’י ” Yangshuo Traditional Tai Chi School ” . שם למד לימוד תיאורטי ופרקטי, תרגל במשך שעות ארוכות בכל יום, התמקצע בתרגול עם כלי נשק עתיקים: חרב-JIÀN, מוט ארוך מעץ-DÀ GǍN, נונצ’קו, מניפה. ( כפתור-הסיפור האישי ) להמשך קריאה |
“לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז” ,(תענית, דף כ, א).
תרגול הטאי צ’י על בא לידי ביטוי:
“טאי צ’י צ’ואן” נחשב לאומנות לחימה פנימי, כלומר, כזו המאופיינת ב: טונוס שרירים נמוך, מודעות מדיטטיבית, עיסוק במצב הנפשי ובצ’י (אנרגית התנועה) של המתרגל.
במהלך המאה השנים האחרונות, האמנות צברה פופולריות בשל יתרונותיה הבריאותיים לנפש ולגוף והפכה לתרגול מקובל בקרב מאות מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם. בעקבות המגמה העולמית הפן הלחימתי של האמנות הפך לשולי והיבטים נפשיים ובריאותיים הפכו למרכזיים. בהתאם לכך, התרגול ברובו מתרכז בתנועה איטית, רכה וזורמת. בניגוד לאומנויות לחימה קשות, שהתנועות מתפרצות בהן רוב התרגול, כמו בקונג פו, קראטה.
התועלת הבריאותית:
שיפור ומניעה של מחלות וכאבי גוף, שיפור מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם, שיווי המשקל, מערכת חיסון, מפרקי הגוף, יכולות חשיבה.
חווית התרגול
-
- טאו לו – תבנית התנועה – : כמו כל אומנויות הלחימה הסיניות מסוג “צ’ואן”, עיקר התרגול של טאי צ’י צ’ואן הוא תרגול ה”טאו לו” (תבנית התנועה). ה”טאו לו” של טאי צ’י צ’ואן הוא איטי וזורם, הגוף רפוי ,הרמוני והכח מתפרץ (פה צ’ינג) מבפנים החוצה בעוצמה.
-
- טוי שואו – ידי דחיפה- : כלי לתרגול בזוגות בטאי צ’י צ’ואן הוא ה”טוי שואו” (ידי דחיפה). ב”טוי שואו” המגע בין בני זוג המתאמנים רציף וזורם, והוא מתרגל את זוג המתאמנים בעקרונות רבים וחשובים של האמנות כמו: יציבה, רגישות לתנועת היריב (טינג), יישום טכניקות לחימה והתפרצות של כח (פה צ’ינג). ישנם תבניות “טוי שואו” רבות, ויש המתרגלים “טוי שואו” בצורה יחסית חופשית וספונטנית. רמת המיומנות ב”טוי שואו” תשקף במידה רבה את מיומנות ורמת הלחימה של המתרגל.
-
- סאן שואו -לחימה חופשית- : נהוג לתרגל סאן שואו (לחימה חופשית) ברמות הגבוהות יותר של טאי צ’י צ’ואן.
-
- מיומניות בנשק: כל סגנונות הטאי צ’י צ’ואן המרכזיים כוללים מיומנויות שימוש בנשק סיני מסורתי, כאשר כלי הנשק הרווח ביותר בטאי צ’י צ’ואן הוא החרב (ג’יאן). בסגנונות מסוימים נלמדים גם חרב הפרשים (דאו), הכידון (צ’יאן) כלי נשק נוספים.
-
- תרגול בעזרי אימון: ב-100 שנים האחרונות פותחו שיטות בטאי צ’י תרגול עם עזרי אימון כמו כדור, מקל, מניפה…
לחימה
“טאי צ’י צ’ואן” מתמחה בלחימה בטווחים בינוניים: טווח ידיים, רגלים, הטלות.
הלחימה מיישמת את ארבעת טווחי הקבוצות הטכניות של אומנויות הלחימה הסיניות שהם: אגרופים ובעיטות (דא וטי), מניפולציות (צ’ין נא) והיאבקות (שוואי ג’יאו).
קיימים מספר דגשי לחימה עיקריים, שהם מקבילים יחסית בין הסגנונות השונים של טאי צ’י צ’ואן:
-
- יציבה: היציבה כבדה ומושרשת והבעיטות מכוונות לרוב מתחת למותן. שמיים דגש על שמירת שיוויי המשקל העצמי ושיבוש שיווי המשקל של היריב.
-
- אסטרטגיה: שימוש בכוח היריב– נקודת המוצא תהיה הגנתית. רוב הטכניקות הן “התקפות שכנגד” והיוזמה הראשונית מוענקת לרוב ליריב. המחויבות של היריב לכוונה התקפית מנוצלת וגורמת ליריב להיות צפוי, וכך נפגעת יכולתו להתגונן.
-
- רכות וקושי: תהיה הפרדה חדה בין תנועה רכה לבין תנועה קשה. מגע עם היריב הוא רך בזמן תקיפה של היריב, ומתחלף במגע קשה בזמן התקפת הנגד.
רקע:
טאי צ’י צ’ואן היא אמנות הלחימה הסינית הפופולרית ביותר ומתורגלת לצורך הגנה עצמית, שמירת הבריאות ולמדיטציה. פירוש המילים הינו: טאי – גדול, צ’י – עילאי/חסר גבול, ואילו צ’ואן פירושו “אגרוף”.
תיאוריית הטאי צ’י:
טאי צ’י לפי גישת התנועה הטבעית הוא הציר העילאי בין יין-ליאנג או במילים קבליות בין חסד לדין (רצו-ושוב), מדובר בשני ניגודים אשר עצם קיומם מקיים את המציאות שלהם, כמו כן ניתן להתייחס אליהם גם כצמד ניגודים המשלימים זה את זה, “צ’ואן” מסמל את היות ה”טאי צ’י צ’ואן” אומנות לחימה. תיאוריית הטאי צ’י מהווה את בסיס תאורטית היציבה, הזרימה, התנועה והלחימה של ה”טאי צ’י צ’ואן”.
היסטוריה:
טאי צ’י צ’ואן הומצא בכפר, של שבט צ’ן ע”י משפחת צ’אן, שבמחוז חנאן לפני כ-400 שנה. לעומת זאת צ’י קונג הומצא כבר למעלה מ -1000 שנה למטרות רפואה בסין. טאי צ’י וצ’י קונג הלכו והתפתחו יחדו לאורך כל הדרך, שכן תרגול הצ’י אינו השתנה, מה שהשתנה עם הזמן זה קצב, מהירות ועוצמת התנועה החיצונית.
בתחילה שיטת הטאי צ’י היתה שמורה למשפחת צ’אן בלבד. לאחר 50 שנה מהמצאת הטאי צ’י צ’ן החל הטאי צ’י לעבור שינויים. בתחילה היא שונתה ע”י “יאנג לו צ’אנג” שומר בקיסרות סין בבייג’ינג . הוא אשר שינה את השיטה לשיטת יאנג, בה טונוס השרירים רפוי יותר והעמידה גבוהה יותר. השיטה פותחה בשביל משפחת הקיסרות וסגנון “יאנג” קיבל מקום של כבוד ואצילות. שם נזנח את ה”צ’אן” -אומנות הלחימה והפך לתרגול רפואי בתוספת הצ’י קונג.
בהמשך פותחו סגנונות נוספים כגון: וו/האו, וו, סונג וודאנג.
צור קשר עכשיו:
תבנית ה-18 תנועות
המאסטרים מיאנגשהו, סין:
מאסטר Ping
מאסטר Wu Heng Dong (Kim Wu)
צור קשר עכשיו:
